טראמפ מפיל את השווקים 🐻 הנה מה שמפחיד באמת — וזה לא הירידות

שלום חברים,

השבוע השווקים רעדו – לא כמטאפורה, אלא באמת. יומיים של ירידות תלולות מחקו שישה טריליון דולר מהשווקים הגלובליים, והכניסו מדדים כמו הנאסד"ק לאזור ה"שוק הדובי" – ירידה של יותר מ־20% מהשיא. זה מסוג האירועים שמצדיקים כותרות ראשיות באדום, עם מילים גדולות כמו "קריסה", "התפוצצות", "מכירת חיסול", ו"בצורת בפנסיה".

🐻 הידעת? מאיפה הגיע הביטוי "שוק דובי"? שוק דובי (Bear Market) הוא מונח שמתאר ירידות חדות ומתמשכות בשוק ההון. אבל למה דווקא דוב? כי דוב תוקף עם כפות קדמיות כלפי מטה — כמו כיוון השוק בירידות. לעומתו, שוק שורי (Bull Market) מתאר עליות — כי שור נוגח כלפי מעלה.

הפעם, ברקע לכל זה, עומדת הודעה אחת מהדשא של בית הלבן: נשיא ארה"ב טראמפ, ברוב פאתוס, הכריז על מדיניות מכסים גורפת שתחול כמעט על כל שותפות הסחר של ארה"ב – מסין ועד האיחוד האירופי.

מדובר לא רק בצעד כלכלי, אלא במהלך גאו־אסטרטגי שמנסה לשנות את כללי המשחק של הסחר העולמי.

כן, זה נשמע מופרע. אבל זה לא חסר היגיון.

טראמפ לא רק מעלה מכסים – הוא מנסה לשנות את חוקי המשחק.

אם תשאלו את האנשים הקרובים אליו, זה לא מהלך רגעי אלא ניסיון לבנות מחדש את כל המערכת.

במשך שנים, ארה"ב הובילה קו של שוק חופשי – כמה שפחות גבולות, כמה שיותר סחר עם כולם.

ההיגיון היה פשוט: כשכולם סוחרים – כולם מרוויחים.

אבל טראמפ ואנשיו טוענים שזה אולי עבד בשביל העולם – אבל פגע באמריקה. הם אומרים שיותר מדי מפעלים נסגרו, יותר מדי משרות ייצור עזבו לחו"ל, והמשק נהיה תלוי באחרים – בעיקר בסין.

ומה יקרה, הם שואלים, אם תהיה מלחמה? אם ארה"ב לא תוכל לייצר בעצמה ספינות, רכבים, תרופות, שבבים?

מה שאמורה להיות בעיה כלכלית הופכת להיות בעיה ביטחונית.

לכן, מבחינתם, צריך להפסיק לשחק לפי החוקים הקודמים.

המכסים הגבוהים נועדו לא רק להכאיב – אלא להחזיר את הייצור הביתה, גם אם זה יעלה יותר, גם אם זה יכאיב לשווקים בטווח הקצר.

הם לא מנסים רק לייצר פחות תלות – הם מנסים לבנות חוסן. אז למה השוק נפל כל כך חזק?

במילה אחת: אי־ודאות.

השוק שונא הפתעות — ובמיוחד כאלה שמשנות את כללי המשחק.

ברגע שטראמפ הודיע על מכסי ייבוא גבוהים כמעט על כל השותפות הכלכליות של ארה"ב, המשקיעים הבינו שמדובר לא רק בהאטה צפויה, אלא באיום ממשי על הסחר הבינלאומי כולו.

התגובה הייתה מיידית:

• חברות אמריקאיות שתלויות בייבוא – נפגעו.

• חברות יצוא – חוששות ממכסי נגד.

• הצרכנים – צפויים לשלם יותר, מה שמעלה חשש לאינפלציה.

• הבנקים – מעריכים סיכון גבוה יותר למיתון.

וכשמדברים על מיתון, מוכרים מניות.

השוק לא נפל בגלל מספר – הוא נפל בגלל תחושת שינוי סדר עולמי.

וכשלא ברור מי יהיו המפסידים ומי המנצחים — כולם נרתעים לאחור.

אבל חשוב לומר ביושר: יכול להיות שזה לא יעבוד.

יכול להיות שכל זה באמת חלק מתוכנית מתוחכמת — אמצעי מיקוח שנועד להביא את המדינות האחרות לשולחן.

ויכול להיות שזו פשוט טעות.

שטראמפ ואנשיו טועים בהבנה של איך שווקים עובדים, או בהערכת התגובה של שאר העולם.

שבמקום להשיג יתרון – הם יובילו לגל של תגובות נגד, ירידה בצמיחה, ואולי אפילו מיתון גלובלי.

הנקודה היא כזו: אנחנו לא באמת יודעים. גם המומחים לא בטוחים.יש מי שחושבים שזה מהלך גאוני — ויש מי שחושבים שזה משחק באש עם הכלכלה העולמית.

יכול להיות ששני הצדדים טועים. או צודקים חלקית.

אנחנו בוודאי לא באמת יודעים מה יקרה.

ובמובן הזה, זו בדיוק הסיבה לחזור למה שאנחנו כן יודעים.

הפחד אמיתי. התגובה הרגשית – טבעית. הפעולה – מסוכנת.

אז כן, כשרואים את הפנסיה שלכם נחתכת ב־10%, או את תיק ההשקעות מדמם מספרים אדומים – זה מלחיץ.

גם מנהל ההשקעות הכי מנוסה לא חסין מהדופק שעולה מול המסכים האדומים.

אבל זה בדיוק הרגע שבו חשוב לעצור – ולא לפעול מתוך לחץ.

כלל הברזל שאנחנו חוזרים אליו פעם אחר פעם פשוט מאוד:

• מי שנשאר בשוק – מרוויח בטווח הארוך.

• מי שיוצא בזמנים של ירידות – בדרך כלל מפסיד פעמיים.

וכדאי לזכור: ייתכנו עוד ירידות.

אין פה התחייבות להתאוששות מהירה. השווקים לא עובדים לפי לוחות הזמנים שלנו. ייתכן שהתיקונים ייקחו חודשים, ואולי אפילו יותר.

וזה לא סותר את ההיגיון של השקעה בשוק – להפך. זה חלק מהמחיר שצריך לשלם כדי להיות בפנים כשהדברים חוזרים לעלות.

יש מי שמציעים "רק להוציא את הכסף עד שיעבור זעם", או "לעבור זמנית למסלול סולידי". זה נשמע תמים – אבל בפועל, זו בדיוק המלכודת.

תחשבו על זה כמו לעבור תור בסופר.

אתם מחכים, נהיה צפוף, התור שליד זז מהר – ואתם מחליפים. ואז התור הקודם מתחיל לזוז, ובחדש פתאום נתקעת קופאית. אותו דבר בדיוק קורה בשוק ההון. רוב מי שמנסים לצאת ולחזור "בזמן" – יוצאים מאוחר, חוזרים מאוחר, ומפסידים את הרווח שבדיוק חמק להם מתחת לאף.

וכשמשנים מסלול אחרי ירידות – זה אותו דבר: מוכרים בזול, קונים משהו שלא יעלה עם השוק, ומפספסים את העלייה כשהיא באה.

הנה קצת פרופורציות

האם הפעם זה שונה? אולי. אבל זו בדיוק הנקודה.

כל משבר מרגיש שונה.

הפעם זו לא הקורונה, לא משבר הבנקים, לא מלחמה – אלא מכסים, גיאופוליטיקה, אולי סדר עולמי חדש.

אבל דווקא בגלל שכל פעם זו סיבה אחרת – ההיגיון של השקעה סבלנית נשאר אותו דבר.

היסטורית, השוק מתאושש. גם ממשברים אמיתיים. גם ממדיניות כלכלית שגויה.

ואם יום אחד זה לא יקרה? כנראה שהבעיה שלנו תהיה הרבה יותר גדולה מתיק ההשקעות בבנק....

אז מה כן עושים?

• לא משנים מסלול.

• לא מוכרים מתוך לחץ.

• לא מנסים "לתפוס את השוק" – כי הוא רץ יותר מהר מכולנו.

נושמים. מחכים. נותנים לזמן לעשות את שלו.

ומי שממש רוצה לעשות משהו – פשוט שידבר. עם יועץ, עם איש מקצוע, עם מישהו שכבר ראה משבר או שניים בחייו.גם אם זה לא יעלה את המדדים – זה ירגיע את הלב.

שיהיה בהצלחה לכולנו!

💡 ולמי שמרגיש שהלב לא עומד בתנודתיות — יש גם אפיקים שפועלים בקצב אחר.

קרנות נדל"ן, למשל, לא מושפעות ישירות מהתנודות היומיות בשווקים, ומציעות אפיק יציב, בטוח וצפוי יותר.

הן לא תחליף להשקעה בשוק ההון (שמתקיימת בכל מקרה דרך הפנסיה שלכם)— אבל כן יכולות להוסיף להשקעות שלכם איזון, פיזור וביטחון.

להצצה באפיק כזה – לחצו כאן