יום הכיפורים מעבר לפינה וכמה שניסינו לכתוב רק על השקעות לא הצלחנו להתחמק מהעיסוק בתשובה ובימים הנוראים שממשמשים ובאים. וכשחשבנו על התשובה, חשבנו על הניסיון וההצלחה להיות 'נקיים' באמצעות התשובה, כלומר לשוב בתשובה מכל העוונות עד שאם יהיו חטאינו כשני, כשלג ילבינו. כמו התחושה הזו שאוחזת בנו בסוף יום כיפור, אחרי קידוש הלבנה שאחרי יום כיפור, שבה לרגע אחד אנחנו מרגישים איך אנחנו נקיים לגמרי לגמרי, ולא רוצים לא לאכול רוגלך ולא לשתות מיץ תפוזים, רק להחזיק את התחושה הזו עוד רגע. זה התקשר אלינו לתהליך של החזרת חובות או שמיטת חובות (שמיטת חובות היא בסוף שנת השמיטה!). לפעמים אנחנו 'סוחבים' על הגב שלנו חובות לאנשים אחרים. חלקם הם חובות רגשיים (נניח 'צריך להזמין את הפרידמנים כי לא נעים לנו מהם כבר'), חלקם הם חובות מקצועיים או לימודיים ('חייבים לסיים כבר את התואר' או 'יש משהו בעבודה שצריך להיעשות כבר'), וחלקם חובות ממשיים, אמיתיים, שרובצים לנו על הגב. כל אלה חובות שאנחנו לווינו, אבל יש גם את הצד ההפוך – שמישהו אחר חייב לנו כסף, הזמנה או משהו שהוא צריך לעשות, ואנחנו מחכים שהדבר הזה יקרה. החזרת החובות, או שמיטת חובות, ואפילו 'כל נדרי', במובן מסויים, הם תהליך שבו אנחנו מחזירים את החובות שלנו עד שלא נשאר לנו חוב לאף אחד, אנחנו לא 'סוחבים' על גבינו את החוב הזה. לפעמים אנחנו 'מוותרים' עליו, אבל הוא מפסיק לרבוץ עלינו ואנחנו מפסיקים לחכות לו, ולפעמים הפוך, אנחנו מחזירים את כל הכסף, או מבצעים את כל הפעולה שהיינו צריכים לעשות, וזה מפסיק לרדוף אותנו משנה לשנה.
ניתן כמה דוגמאות קונקרטיות: א. למיין ניירת שצריך לשמור. שולחנות העבודה מכילות הרבה פעמים איזה גיבוב אינסופי של ניירת שאנחנו אמורים לפתוח, לקרוא ולמיין יום אחד. הניירת הזו רובצת על השולחן או במגירה, אבל היא רובצת גם עלינו, כמטלה שאמורה לקרות יום אחד. אז קחו יום אחד, הוציאו את כל הניירות, עברו נייר נייר, מיינו ל'לשמור / לטפל / לזרוק'. את ערימת ה'לשמור' - לניילונית ולקלסר. את מה שלזרוק - לזרוק. את הניירת שצריך לטפל בה שמרו בצד וטפלו בנייר אחד מדי יום, עד שהכל נגמר.
ב. להחזיר את החובות הקטנים שאנחנו חייבים למשפחה / לחברים הייתם בנופש? הזמנתם כל המשפחה פיצה בערב, ובבוקר אלישיב הלך לקנות ארוחת בוקר בצרכניה, ועל הדרך הוציא ארבע מאות שקלים מהכיס? שבו על זה רגע, בדקו כמה כל אחד צריך להחזיר, והחזירו. אלה כספים קטנים, אבל הכספים הקטנים הם תוצר של העדר תשומת לב קטנה. חובות יכולים להיות גם לאסוף את הספרים או הבגדים שהשארתם אצל ההורים, לסיים להכין סוף סוף איזו ברכה שהבטחתם להכין וכן הלאה. הניקוי של החובות האלה מיישב, לפעמים, את ההדורים בין בני המשפחה.
ג. לטפל בפנסיה, בקרנות, בביטוחים, בכל הדבר הזה שנקרא 'פיננסים'
כמו הניירת שנצברת, ככה גם הפיננסים שאנחנו צריכים לטפל בהם נערמים באחורה של המוח. אנחנו חיים עם רשימת מטלות שנמצאת אי שם ולא נגמרת. שבו עם יועצים, בדקו שסידרתם את הדברים שצריך לדבר, ולא תילחצו בכל פעם שמישהו מדבר על עניינים פיננסיים, השקעות, ביטוחים או פנסיה.
ד. לבטל מנויים מיותרים.
גם זה עניין של כמה דקות כשמגיע דו"ח האשראי החודשי. בדקו על מה אתם מנויים ובטלו את המנויים שאתם לא משתמשים בהם כבר וסתם גוררים אתכם. אפשר גם להרחיב את המבט, לשאול את סבא וסבתא וללכת לחסוך להם כמה מאות שקלים שיורדים כל חודש על מנויים מנופחים או מיותרים או סתם.
ה. בדיקות רפואיות
טיפולי שיניים, שיננית, בדיקות תקופתיות וכל הדברים האלה, לנו ולילדים שלנו - אלה דברים שהרבה פעמים נזנחים בשטף החיים לטובת דברים אחרים, דחופים יותר. זה הזמן לשבת על זה רגע, לפתוח את היומן, לקבוע בדיקות וטיפולים לכולם - זה גם יחסוך הרבה אי וודאות ולחץ, וגם דאגה לבריאות שלנו ושל התלויים בנו.
את כל מה שכתבנו כאן לא צריך, כמובן, לעשות בבת אחת. כמו שתשובה היא תהליך, ככה כל ניסיון ניקוי, התחלה מחדש או סיבוב של הגה הספינה הוא תהליך שעושים אט אט. מה שחשוב הוא להיות בדרך, לזכור את הדברים האלה ולטפל בהם, ולא לדחות אותם לשלב שבו 'יהיה לנו זמן' - הזמן הזה לא מגיע לפני הפנסיה.
שנה טובה ומתוקה שתהיה לנו ולכל ישראל!
Comments